לקט ביקורות על ספרי ענת לויט
קשה בפריז וחתולים זה שמחה – ירון פריד כותב על דנה שם-אור ואמה ענת לויט, שיוצאות כל אחת עם ספר חדש. הבת בקומדיית גינונים מקסימה והאם בממואר חתולים מרגש. אירוע נדיר שמצדיק חגיגה בעיתון "מעריב".
קשרים ופרימות – מאמר מאת יבחר גנאור על "היינו בגד אחד" בעיתון 77
הסירה היא השירה – מאמר מאת יותם ראובני על "היינו בגד אחד" בעיתון "הארץ"
שיר השירים אשר לענת. את "תפילת יחידה", ספר השירים החדש של ענת לויט, אפשר לכנות "שיר השירים אשר לענת". שיריה של לויט עמוסים בסמלים, קונוטציות ובאירמוזים, שרבים מהם יונקים מן המקורות אבל עושים להם תמיד סוג של עיבוד או היפוך היוצרות. (מאת ירון אביטוב, אתר "סלונט")
תפילת יחידה הוא ספר שיריה השישי של ענת לויט. בולטת בו שפה חסכנית-מצומצמת, מדויקת מאוד (לכן גם השירים קצרים וחלקם קצרים מאוד) ובו זמנית גבוהה מאוד, ובלי להיות מליצית, היא גם מטפורית, רוויית סמלים, אינה נמנעת לחלוטין ממשחקי מילים ולשון נופל על לשון (ומרמזת פה ושם על שליטה וירטואוזית בשפת השירה), ועשירה בהבעת רגש. (מאת שמעון רוזנברג, כתב העת "נתיבים")
האם באמת לא ייתכן תיקון באהבה, כשהיא נבראת מתוך פצע? האם הזמר והמשורר האהוב על דוב, ולדימיר ויסוצקי, מתכוון בשורתו המצוטטת בספר "אם לא אהבת, לא חיית ולא נשמת", כי אהבה משמעותית חייבת להיות גם כואבת ומייסרת? בשביל לגעת ולו בחלק מהתשובה בהחלט היה שווה לכתוב ולקרוא ספר מצוין כמו "יומנה של אישה מודרנית"… (עיינה לי, Ynet, 2012)
"'יומנה של אישה מודרנית' הוא ספר שפותח לפניכם את שעריו. זה תיקון לכל נפש. דפיו חשופים כמו גוף נשי בסערה. הנה הבטן הרכה מכול לפניכם". (שרה כוי, "הארץ", 2011)
מה היתה אומרת חוה, האישה שנבראה מהצלע של אדם, לו היה מזדמן לה לקרוא את הספר הנפלא והמיוחד של ענת לויט "יומנה של אישה מודרנית"? אולי היתה מזמינה לקפה את נוגה הגיבורה… הקוראים ימצאו ברומן הזה את הספרות הראויה לכל שבח".
"שיריה של ענת לויט הם חזקים להפליא
שיריה עזים-בועטים ומהווים עדות לכישרון עז ואמיתי של המשוררת". (יורם ברונובסקי, "הארץ", 1995)
"'יומנה של אישה מודרנית' מפגיש את הקורא עם מציאות רותחת
ומבעבעת של עולם הפנויים והפנויות בישראל. ספר שקשה להניח מהיד עד הסוף שהוא לגמרי לא צפוי". (סיגי קדוש, הבלוג של שוגי 21 באתר האינטרנטי תפוז)
לויט לא מצפצפת על הזוגיות. היא תלויה בה
בהודאה מצחיקה-עצובה היא חושפת את אי-היכולת להיות נפרדת מן הגבר… קול נשי, חזק, מצחיק קצת, עצוב הרבה". (יצחק לאור, "מעריב", 1995)
"'ניקול ופייר' הוא עיצוב חריף אך כבוש של אהבת נשים למורתן וזו לזו. לידן מתבוססים גברים המוחלפים, לפחות במחשבות, כמו גרביים. זה עיקר כוחו של ספר זה. הנשים מתייחסות לחייהן, אך במקום לדבר הן נוגעות בנקודות תורפה. כמו בשיאצו רוחני, הן לוחצות במקום שמקפיץ הכי גבוה, ומסכמות שנות נישואין במשפט אחד".
(יורם קניוק, "ידיעות אחרונות", 2000)
"הספר 'ניקול ופייר' הוא ספר קשוב ולמד –
הוא מנכיח אהבה רק בגלל שזו חסרה בו עד כלות. אבל הוא ספר אוהב. לויט מרוקנת את הריקנות בכתיבה איכותית, נפלאה. המשובחות הזו מערה לתוך היותנו טלטלה מופתית. אל תעזו לשכוח את הספר המובחר הזה".
הספר "ניקול ופייר" נושא בתוכו אזהרה לכל הנשים שמחליפות את אושרן בתפאורת חיים יפה ומתעתעת.
"ניקול ופייר" מבוסס על סיפור חייהן של נשים שלויט הכירה. יכולתה לתאר בדיוק ובקשב רב לנפש הנשית (יש דבר כזה) מרגשת וסוחפת. יכולת זאת באה לידי ביטוי במיוחד בסיפורה של מדלן, דמות בעלת מבנה נפשי מורכב, שמסופר בגוף ראשון… (הילה בקמן, אתר בננות)
"כתיבתה של לויט מהירה, קולחת ויוצרת תמונות מוגדרות ובנות תפיסה מיידית על ידי הקורא". (איתמר יעוז קסט, "פסיפס", 1996)
"אינני יודע אם יש עוד שפה שידעה להשקיע במילה 'מכשירית' שכזו – תיקון – עוצמות רגשיות ורוחניות כה גדולות. שירי 'תיקון אב' הם לחש שירי מדויק ביותר". (אלברט סויסה, "כל העיר", 2002)