השירים

שירים מתוך "היינו בגד אחד", הקיבוץ המאוחד, 2018

בגד אחד

חוּט מַחְשָׁבָה תּוֹפֵר אוֹתִי אֵלֶיךָ.

גַּם אִם לֹא רְאִיתִיךָ שָׁנִים,

אַתָּה וַאֲנִי הָיִינוּ וְנִהְיֶה

בֶּגֶד אֶחָד

עֲמוּס טְלָאִים, מְשֻׁבַּץ כְּתָמִים,

בָּלֶה אַף יוֹתֵר מִתַּכְרִיךְ יָשָׁן

וּבְיוֹם מִן הַיָּמִים, גַּם אִם לֹא נִהְיֶה

כָּאן, יִהְיֶה הַחוּט פְּרוּם בֶּגֶד הֱיוֹתֵנוּ

זָהָב בִּידֵי הָאֱלֹהִים

צלילי המוזיקה

לִפְנֵי שְׁלֹשָה וָחֵצִי עֲשׂוֹרִים, בְּאַחַר צָהֳרַיִם

שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי חָרְפִּי, הָיִינוּ לְשָׁעָה עֵירֻמִּים

זֶה בָּזֶה לִצְלִילֵי הַקּוֹנְצֶ'רְטוֹ לְכִנּוֹר שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן

וּמֵאָז, מִתַּחַת לְכָל מַלְבּוּשַׁי, אַתָּה אִתִּי

בְּאוֹתָהּ מֶלוֹדְיָה מִתְנַגֶּנֶת לְהִתְעַלּוּת

נִשְׁמָתְךָ מִתּוֹךְ בְּשָׂרְךָ הַמִּתְפּוֹרֵר

בִּצְלִילֵי רֶקְוִיאֶם

כתפיים

כְּתֵפַיִךְ הָיוּ לִי כְּנָפַיִם, בְּהִפָּתַח נַפְשֵׁךְ הָיִית לִי

קֵן לְהִסְתַּחְרֵר בָּאֲוִיר. נִשְׁמָתִי הַמְעֻרְבֶּלֶת

נָחֲתָה חֲבוּלָה, מְיַחֶלֶת כְּמָזוֹר לְמִלָּה מִמַּקּוֹרֵךְ,

שֶׁאֵדַע כִּי מָחַלְתְּ

לְמַעַן אוּכַל לָנוּחַ, לְהַנִּיחַ רֹאשׁ מְצֻלָּק

עַל זִרְדֵי כַּעֲסֵךְ שֶׁשָּׁכַךְ,

כִּי שָׁכַחְתְּ,

כִּי אָהַבְתְּ

כותרת אֵם

הַשְׁקִי אֶת אִמֵּךְ מִלִּים טוֹבוֹת לְמַעַן תִּשָּׁאֵר

כּוֹתַרְתָּהּ פְּעוּרָה יָמִים רַבִּים לִהְיוֹת בָּבַת עֵינֵךְ

בְּטֶרֶם קְמִילָתָהּ בְּמַיִם עֲכוּרִים

פּוֹחֶתֶת שְׁעָתָהּ עַד הֱיוֹתָהּ פֶּרַח

מְיֻבָּשׁ תַּחַת כָּרִית, שֶׁיִּרְוֶה עֶרְגָּה

שֶׁאִחֲרָה לִפְרֹחַ

הסעודה האחרונה

בִּהְיוֹתְךָ כְּיָם לְלֹא מַיִם, כְּעֵץ לְלֹא גֶּזַע

וַעֲנָפִים, כְּבַיִת לְלֹא קוֹרוֹת וְקִירוֹת וְתִקְרָה,

עוֹדְךָ רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה לְלֹא שֻׁלְחָן

לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁוֹ וּלְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא אָעֵז

לָקוּם מֵעִמְּךָ עַד תֹּם הַסְּעוּדָה

עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן בִּהְיוֹתְךָ

עַל לְשׁוֹנִי תִּהְיֶה לִי

אַבָּא

נחיתה רכה

כְּשֶׁנַּפְשִׁי צָרָה עָלַי וְגוּפִי נַעֲשֶׂה חֲדָרִים

חֲדָרִים מְצֵרִים אֶת תְּנוּעָתִי, אֵין לִי מִלְּבַדְּךָ

לְבַקֵּשׁ שֶׁתָּחוּס גַּם לְלֹא מֶלֶל שְׂפָתַיִם,

מֶתֶק הַבְטָחָה שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֵיךְ מִלֵּאתָ

כְּנָפַיִם חֲבוּטוֹת בְּרוּחַ־פֶּתַע שֶׁנָּשְׂאָה

אוֹתִי בְּאַחַת

לִהְיוֹת אַחַת

וְלִנְחֹת אַחֶרֶת

בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

עונות

אֲנִי מְסִירָה מֵעָלַי אֶת מְעִיל

מִשְׁאֲלוֹתַי, אֶת סוּדַר

חֲלוֹמוֹתַי בְּהָקִיץ, אֶת צְעִיף

כְּמִיהוֹתַי

וּמְיַחֶלֶת מְעֻרְטֶלֶת

לְבוֹא הַקַּיִץ

סדר כהלכתו

אִישׁ לֹא יִטֶּה עוֹד אֶל שֻׁלְחָנִי הַמִּתְקַפֵּל.

הוּא כְּבָר אֵינוֹ נִפְתָּח בְּנָקֵל. צִירָיו חֲלוּדִים.

בּוּעוֹת מְתַעֲדוֹת תַּבְשִׁילֵי לֵב יוֹקְדִים

שֶׁהֻנְּחוּ עָלָיו לְלֹא תַּחְתִּיּוֹת מָגֵן.

כָּל דִּכְפִין שֶׁסָּעֲדוּ סְבִיבוֹ הוֹתִירוּ בּוֹ

צַלָּקוֹת חֲרוּטוֹת כְּמַזְכֶּרֶת מַרְחִיקָה

זָרִים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים תּוֹלְדוֹת נְדִיבוּתִי.

וּכְשֶׁיִּפְקֹד רָעָב כָּבֵד, אֶפְרֹשׂ מַפִּית

עַל שֻׁלְחָנִי וְאֶבְצַע מִלִּים בִּקְפִידָה

כִּתְפִלָּה לְמָזוֹן בְּרוּחַ סְדוּרָה

לְהַשְׂבָּעַת חֵרוּתִי.

אישה חתולה

"לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם".

משלי ו 6

וְאַתְּ אִשָּׁה, לְכִי אֶל־חֲתוּלָה, לִמְדִי

בְּחֵיקָהּ לְהִתְנַמְנֵם, לֹא לְהִשְׁתַּעֲמֵם.

אַפְּסִי מַחְשָׁבָה לְלֹא מוֹרָא וְהֵרָגְעִי

כְּנֶגֶד שֶׁמֶשׁ מוּפֶזֶת

חִנָּם – הֲיִי לְעַצְמֵךְ

וְהוֹדִי עַל הֱיוֹתֵךְ

אָדָם

שירים מתוך "תפילת יחידה", הקיבוץ המאוחד, 2015

תפילת יחידה

הָבֵא בִּי מִלִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּשָׂר,
דָּם, חֶרֶב אוֹ מַמְתָּק, כִּי אִם בּוּעָה
בִּקְצֵה קַשִּׁית שֶׁל יַלְדָּה כְּמֵהָה
לְמַפָּץ גָּדוֹל, לְלֹא קוֹל
תַּפְרִיךְ בּוּעָה חֲדָשָׁה שֶׁתַּפְרִיחַ
צְחוֹק גָּדוֹל.

לא הייתי

כְּשֶׁאֹמַר בְּשֵׁפֶל קוֹל, יְהִי אוֹר,
מֵאַשְׁפַּתּוֹת מִלִּים אֶבְיוֹנִיּוֹת
יִזְרַח שִׁיר אֶל עֹשֶר לֹא לוֹ,
לֹא לִי, כִּי לֹא הָיִיתִי כֹּהֵן
אוֹ לֵוִי בְּמִקְדַּשׁ הַפִּיּוּט
הַמֻּתָּר לַכֹּל.

סיפור יחידי

מִתַּחַת לַשַּׁחַת לֹא תִּמָּצֵא מַחַט
לְחוּט סִפּוּרִי, כִּי הָיִיתִי נִגְזֶרֶת
שֶׁל אֲחֵרִים, גְּזוּרָה לְמִדּוֹתֵיהֶם,
עוֹטֶפֶת וּשְׁקוּפָה,
עַד שֶׁאֵחָתֵךְ מֵעֲלֵיהֶם לִהְיוֹתִי
סִפּוּר יְחִידִי שֶׁלֹּא יְסֻפַּר
בִּידֵי אִישׁ מִלְּבַדִּי.

עונג שבת

סִירֵי הַלֵּב מְבַעְבְּעִים,
בְּיָד רָפָה חַלָּה נִבְצַעַת.
מֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן אַתָּה נֶחְלָם
בְּעֵינַיִם כָּלוֹת
מְבָרְכִים עַל הַנֵּרוֹת
בְּקוֹל אֶחָד תְּפִלַּת אִישׁ
בְּאִשָּׁה שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ.

חלום

רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּחֲלוֹם. מוּטָב כָּךְ,
אָמַרְתָּ, מֵאֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא.
תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת בִּי
כָּל שֶׁתְּבַקְּשִׁי
עַד שֶׁתָּקִיצִי
מִמֶּנִּי, תַּחְלִימִי
מִשֶּׁיָּכוֹלְנוּ לִהְיוֹת
אִלְמָלֵא הָיִיתִי בָּשָׂר
מְדַמֵּם בִּבְשָׂרֵךְ.

שיבה הביתה

רוֹצָה לְקַבֵּל אוֹתָךְ פְּעוּרַת לֵב
כִּזְרוֹעוֹת חֲשׂוּפוֹת, לְנַשְּׁקֵךְ
כִּשְׁתִיקַת הוֹדָיָה לְאַחַר שֶׁהִמְרֵאתִי
עַל גַּבֵּךְ, לִפְנֵי שֶׁנָּחַתְּ הַרְחֵק מִקִּנֵּךְ.

מֵעַתָּה נֹאחַז יָדַיִם בַּמֶּרְחָק,
נַחְלוֹק אֲוִיר שֶׁיִּשָּׂא כְּנָפֵינוּ
לְאַהֲבָה אַחֶרֶת.

הרפֵּה

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעֲרָה,
כִּי כְּבָר אֵינְךָ
אַבָּא, הִיא הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל גִּילְךָ
הַסּוֹפָנִי.
הַרְפֵּה, רְפֵה בָּהּ.
הַנַּח לָהּ לְהִוָּלֵד
יְתוֹמָה.

שירים מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010

אישה בנפטלין

א

מְכַבֶּסֶת, תּוֹלָה, מוֹרִידָה, מְגַהֶצֶת,
מְקַפֶּלֶת וְשׁוֹמֶרֶת בְּנַפְטָלִין.
אִשָּׁה קְטַנָּה שֶׁמְּכַבֶּסֶת, תּוֹלָה,
מוֹרִידָה, מְגַהֶצֶת, מְקַפֶּלֶת וְשׁוֹמֶרֶת
אֶת עַצְמָהּ בְּנַפְטָלִין לְמַעַן חֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים.

ב

אֲנִי פְּתוּחָה לְהַצָּעוֹת, קוֹנִים אוֹתִי בְּזוֹל.
כַּבֵּס, לְבַשׁ וּזְרוֹק לְסַל הַגְּרוּטָאוֹת.
אֲנִי אִשָּׁה פְּתוּחָה לַחֲלוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.
רוֹצָה לִהְיוֹת אִשָּׁה נֶחְלֶמֶת, חֲלוֹמִית,
אֲבָל אֲנִי אִשָּׁה נִכְלֶמֶת, אִשָּׁה מוֹדֶרְנִית.

אילוף

אֲנַחְנוּ נָשִׁים מַכּוֹת, בּוֹעֲטוֹת וּמוֹרְטוֹת שֵׂעָר. לִפְעָמִים
גַּם לְעַצְמֵנוּ, אֲבָל רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ,
אַתֶּן מְשֻׁגָּעוֹת. אֲנַחְנוּ כּוֹרְתוֹת רָאשִׁים וּמְשַׁסְּפוֹת
גְּרוֹנוֹת וְשׁוֹטְפוֹת רְצָפוֹת וּמְדִיחוֹת כֵּלִים וּמְכַבְּסוֹת
וּמְגַהֲצוֹת וּמְגַדְּלוֹת יְלָדִים לִהְיוֹת גְּבָרִים, שֶׁיָּקוּמוּ
עָלֵינוּ וְיִנְטְרוּ וְיִבְגְּדוּ וְיִנְטְשׁוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת,
וּבְלִי הֲנָחוֹת אוֹ הִתְחַשְּׁבוּת בְּמַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי
שֶׁנִּכְבַּשְׁנוּ וְהִתְמַסַּרְנוּ עַד כְּלוֹת לַחֲלוֹמֵנוּ הָעַתִּיק
לִהְיוֹת נֶאֱהָבוֹת וְנֶחְשָׁקוֹת בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַצְּחִיחִים
מִקִּרְבָה בֵּין הַמִּינִים.
אֻלַּפְנוּ לָשֵׂאת וְלָתֵת לָהֶם אֶת כֹּחֵנוּ, לְהָפְכָם לְסָרִיסִים
בְּלִי יֻמְרוֹת שְׁלִיטָה וְהִשְׁתַּלְּטוּת עָלֵינוּ.
מִי הָיִינוּ וּמָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת עוֹד לְעוֹלֵל שֶׁלֹּא עוֹלַלְנוּ.
נָשִׁים אֲיֻמּוֹת וּמְאַמְלְלוֹת בְּעִקָּר אֶת עַצְמָן,
שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לְהַעֲנִיק כִּמְעַט דָּבָר לְעַצְמָן
אַחֲרֵי מַה שֶּׁעָשִׂינוּ לְמַעַן הַמִּינִים וְהַמִּין
שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כִּמְעַט מְאוּם לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ גְּבָרִים
שֶׁבַּגְּבָרִים בְּעָמָל, בְּיֶזַע וּבִדְמָעוֹת, בְּעִקָּר שֶׁלָּנוּ.
לַשָּׁוְא הָיִינוּ נָשִׁים מַכּוֹת, בּוֹעֲטוֹת וּמוֹרְטוֹת שֵׂעָר.
מָה עוֹד יָכוֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת בַּכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לָנוּ עַד כְּלוֹת כֹּחֵנוּ,
אַחֲרֵי שֶׁהָיִינוּ נָשִׁים נִפְלָאוֹת וּמְסוּרוֹת וּמִתְמַסְּרוֹת
בְּקַלּוּת רַבָּה מִכְּדֵי לִכְבּוֹש אֶת הַלְּבָבוֹת לִצְמִיתוּת.

קדוש, קדוש, קדוש

א

אֶת שְׁאֵרִי, כְּסוּתִי וְעוֹנָתִי הִבְטַחְתָּ לְסַפֵּק לִי
בְּסַגְרִיר וּבְחַמְסִין. תִּהְיִי לִי מְקֻדֶּשֶׁת, אָמַרְתָּ,
וְגַם אֲנִי אָמַרְתִּי, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ
תִּהְיֶה לִי בְּקוֹדֶשׁ קָדְשֵׁי הַחֻלִּין,
כְּשֶׁאַתָּה תַּעֲבֹד לְפַרְנָסָתִי וַאֲנִי אֶכְתּוֹב
שִׁירָה עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ,
שֶׁיִּהְיֶה לְאָן לִבְרוֹחַ
אִם וְכַאֲשֶׁר יִתַּמּוּ בֵּינֵינוּ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה.

ב

בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, הַחוּצָה אָמַרְתִּי לָךְ,
הַחוּצָה. אַתְּ לֹא בַּת וְלֹא מוֹלֶכֶת
עַל אַף אֶחָד. אַתְּ אִשְׁתִּי, לִפְעָמִים
בַּחֲלוֹמִי, אַל תִּבְכִּי. אַתְּ גּוֹלָה
לֹא בִּגְלָלִי, לֹא בְּאַשְׁמָתִי. אֲנִי עַבְדֵּךְ
הָרוֹצֵעַ אוֹתָךְ בּוֹקֶר וָעֶרֶב. יַחַד
נִבְנֶה מַמְלָכָה בָּהּ תִּהְיִי שׁוּב בַּת
מֶלֶךְ, בִּתִּי. הַחוּצָה אָמַרְתִּי לָךְ, הַחוּצָה

תה, קפה או שוקו

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹטֶפֶת כֵּלִים, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
עַל פֻּלְחַן אֱלִילִים. סְלִיחָה, עַל הַמֹּלֶךְ.
סְלִיחָה, עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁלְּמַעֲנוֹ אֲנִי מַקְרִיבָה,
לֹא זוֹכֶרֶת בְּדִיּוּק מָה, אֲבָל מַה זֶּה חָשׁוּב
וּלְמִי אִכְפַּת מָה אֲנִי וְאִם בִּכְלָל
אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹ שׁוֹכַחַת. הָעִקָּר שֶׁהַכֵּלִים יִהְיוּ
שְׁטוּפִים וּמְנֻגָּבִים הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ
עֲלֵיהֶם כִּתְמֵי הַמַּחְשָׁבוֹת הַשּׁוֹטְפוֹת אוֹתִי,
הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה וּכְפִירָה שֶׁמַּכְתִּימִים אוֹתִי
בְּעֵת הַהֲדָחָה.

אֲנִי עוֹבֶדֶת אֱלִילִים מִזְּמַן קָדוּם מְאוֹד,
אוּלַי עוֹד מֵרֶחֶם אִמִּי, שָׁם קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי
אֶת הָאֱמוּנָה הַטְּפֵלָה שֶׁהַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ
נוֹלַדְתִּי, לַעֲבוֹד אוֹתוֹ יוֹם יוֹם וְלִפְעָמִים
גַּם בַּלַּיְלָה, הוּא כְּמוֹ אֱלוֹהִים שֶׁהֲמוֹן מַלְאָכִים
מַקִּיפִים אוֹתוֹ, מְקַנְּאִים בּוֹ וְרוֹצִים לְהַדִּיחוֹ
תַּחְתַּי, לְפַתּוֹת אוֹתִי בְּעֵת שֶׁאֲנִי מְדִיחָה כֵּלִים
וְהוּא קוֹרֵא עִתּוֹן בְּכֻרְסָתוֹ,
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת "מַה תִּשְׁתֶּה? אוּלַי תֵּה? אוּלַי קָפֶה?
אוּלַי תִּרְצֶה עוֹד שׁוֹקוֹ?"

קולנוע, מסעדה ולמיטה

הַדֶּרֶךְ אָרְכָה עַד מְאוֹד, אָמְרָה הָאִשָּׁה
וְשִׁלְּבָה זְרוֹעָהּ בִּזְרוֹעוֹ. הֵם הָלְכוּ לַקּוֹלְנוֹעַ,
לַמִּסְעָדָה וְלַמִּטָּה, עֵירֻמִּים מִשִּׁירִים
וְגַם מִשֶּׁאֵינֶנּוּ שִׁירָה. הֵם שָׁכְבוּ זֶה לְצַד זֶה
וְזֶה עַל זֶה וְזֶה לְצַד זֶה. הָאִשָּׁה חָלְמָה
עַל הַגֶּבֶר שֶׁחָלַם עַל אִשָּׁה אַחֶרֶת
לַעֲנוֹת בָּהּ, לְהִתְעַנּוֹת וּלְתַנּוֹת לָהּ
אַהֲבָה בַּשִּׁירִים שֶׁהוּא חָלַם
לִכְתֹּב לָהּ פַּעַם, לִכְשֶׁיִּהְיֶה מְשׁוֹרֵר,
אִישׁ רוּחַ, פָּחוֹת הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם, שֶׁהוֹלִיךְ
אֶת אִשְׁתּוֹ לוֹמַר לוֹ וּלְעַצְמָהּ כִּי
אוּלַי מִלְּכַתְּחִלָּה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
מֵהַחֲלוֹם שֶׁהִיא חָלְמָה בַּדֶּרֶךְ לַקּוֹלְנוֹעַ.

שוברת ובונה מחדש

אֶבֶן עַל אֶבֶן אֲנִי לֹא אַשְׁאִיר
דָּבָר כְּשֶׁהָיָה אַחֲרֵי שֶׁאֶשָּׁלַח
לְנִקּוּי יָבֵשׁ וְאֶתְקַבֵּל כַּחֲדָשָׁה.
אֲנִי אִשָּׁה חֲדָשָׁה, חֲדִישָׁה,
מְחֻדֶּשֶׁת וּנְקִיָּה מִצִּפִּיָּה
שֶׁיֹּאמְרוּ לִי – תִּתְחַדְּשִׁי.

אלגיה על אישה לא מחוברת

אִשָּׁה לֹא מְחֻבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לֹא
מִתְחַבֶרֶת עִם עַצְמָהּ.
בֵּין קִירוֹת גּוּפָהּ הִיא בּוֹדֵדָה
וּמְחַכָּה לְמִישֶׁהוּ שֶׁיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ
וְלִשְׁלוֹם מַה שֶּׁעוֹד נוֹתַר בָּהּ מֵעַצְמָהּ.
כִּמְעַט לֹא נוֹתַר בָּהּ דָּבָר לְעַצְמָהּ.
מֵעוֹלָם הִיא לֹא הָיְתָה מְחֻוֶּרֶת לְעַצְמָהּ,
כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחְדּוֹל לְהִזָּקֵק לְמִישֶׁהוּ
שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַצִּילָהּ.

מים, חיה, זעקה

הֱיֵה אִתִּי בְּרִבּוֹא נְהָרוֹת
גּוֹעֲשִׁים בְּעָרוּץ פְּתַלְתֹּל
עַד שֶׁאֵהָפֵךְ לְמַיִם, לְחַיָּה, לִזְעָקָה
שֶׁהִיא דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים, שֶׁבִּלְעָדֶיךָ
אָזְנַי אֵינָן כְּרוּיוֹת אֲלֵיהֶם.
גּוּפִי מִתְמוֹסֵס לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי –
חַיָּה זוֹחֶלֶת עַל גְּחוֹן עוֹרָהּ הֶחָשׂוּף
עַל אֲדָמָה צְחִיחָה, שֶׁעוֹד מְעַט תּוּצַף
בֵּין חוֹשֶךְ לְאוֹר

נס

תָּמִיד מְאֻחָר מִדַּי אֲנִי לְמֵדָה
מֶה הָיָה כְּדַאי שֶׁאֶהְיֶה בְּאַהֲבָה
מִתְמוֹסֶסֶת בְּשִׁגְרָה כִּנְשִׁיקָה
שֶׁהִיא נֵס, מַיִם מִן הַסֶּלַע
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לְהַכּוֹת עָלָיו.
יֵשׁ אַהֲבָה שֶׁנָּעָה לְכָאן וּלְכָאן
כְּאִלּוּ הִיא חַיָּה הוֹדוֹת לַמּוֹשֵׁךְ
מִלְמַעְלָה, וְגַם אִם לֹא יַרְפֶּה,
מִמֵּילָא הִיא לֹא תִּחְיֶה.
יֵשׁ אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה
בַּתְּנוּעָה שֶׁאֶעֱשֶׂה, אֶלָּא רַק
שֶׁאֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.

דיירים מוגנים

מִי שֶׁאֵינוֹ בַּעַלְבַּיִת בְּעִצְּבוֹנוֹ
יִהְיֶה דַּיַּר מִשְׁנֶה גַּם בְּשִׂמְחָתוֹ.
שָׁנִים רַבּוֹת יַחְלְפוּ עַד שֶׁיִּלְמַד
לִקְנוֹת אֶת דִּירָתוֹ.
שׁוּב וָשׁוּב יִתְפַּתֶּה לְשַׁלֵּם
וּלְהַאֲמִין כִּי הִגִּיעַ
אֶל קֵץ דֶּרֶךְ הַנְּדוּדִים
כְּדֵי לְהִכָּנַע לְחֶרְדַּת קִירוֹת
וְלַחֲזוֹר אֶל מֶרְחָבִים
אֲשֶׁר בְּאֵין בַּיִת מֵאַחֲרֵיהֶם
יִדְמוּ רֵיקִים מִדַּיָּרִים מוּגַנִּים
שֶׁאֵין לָהֶם שַׁעַר, שְׁבִיל וּבַיִת.

אדם ציפור

לִפְעָמִים אֲנִי אָדָם-צִפּוֹר וְלִפְעָמִים צִפּוֹר
שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לַחְלֹם, שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת
כִּי יוֹתֵר מֵהָאָדָם הִיא קְרוֹבָה
אֶל רוּחַ אֱלוֹהִים הַמְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

*

צִפּוֹר פְּגוּעָה נוֹחֶתֶת לְהַחְלִים.
אָדָם מִתְנַחֵם בְּשִׁירִים,
אֲבָל לֹא שָׂמֵחַ בַּנֶּשֶׁף.
בְּהָלְכוֹ יִהְיוּ שִׁירָיו עֶצֶב
שֶׁהֶחְמִיץ יָמִים אֲרֻכִּים,
כָּל עוֹד אֵיבָרָיו טוֹבִים
לְמָעוֹף מִן הֶעָפָר וְהָאֵפֶר.

אבא

פַּעַם, כְּשֶׁאַבָּא הָיָה מִשְׁתַּעֵל
כָּל הַשְּׁכוּנָה הָיְתָה שׁוֹמַעַת.
עַכְשָׁו אֲפִלּוּ הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁעוּלוֹ.
מְחֻבָּר לִמְכוֹנָה שֶׁמַּנְשִׁימָה אוֹתוֹ,
מִשְׁתַּעֵל אַבָּא אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ.
וִילָדָיו חֵרְשִׁים.

דמעה

הַאִם הָיְתָה זוֹ דִּמְעָה שֶׁמָּחִיתִי
מִקְּצֵה עֵינוֹ אוֹ טִפַּת זֵעָה.
בֵּין זוֹ לְזוֹ הַתְּשׁוּבָה שֶׁמֵּתָה בְּאָבִי
וְהָאָשָׁם הַחַי בִּי עַל שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי:
הַאִם אַתָּה בּוֹכֶה? וְאִם כֵּן, עַל מָה
אוֹ עַל מִי, הַאִם עָלֶיךָ אוֹ עָלַי
וְאוּלַי עַל שֶׁלֹּא הָיִינוּ זֶה לָזֶה
כִּי אִם דִּמְעָה שֶׁבַּסָּפֵק.

בתך יחידתך

אָנָּא קַח נָא אֶת בִּתְּךָ, שֶׁלֹּא הָיְתָה
יְחִידָתְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ יְחִידָה לְךָ
הֵיכָן שֶׁאַתָּה. אַל תַּעֲלֶה אוֹתָהּ עוֹד לְעוֹלָה
עַל מִזְבַּח כְּעָסֶיךָ. שְׁכַח וּסְלַח לָהּ
עַל שֶׁלֹּא מָחֲלָה לְךָ, לֹא שָׁכַךְ כַּעֲסָהּ
מֵאָז עָזַבְתָּ וְלֹא הֵבֵאתָ שֵׂיָה תַּחְתֶּיהָ,
לְהַתִּיר אֶת נִשְׁמָתָהּ אֶל הַפְּעִיָּה הַתְּמִימָה.

לוּ הייתי ציירת

לוּ הָיִיתִי צַיֶּרֶת, הָיִיתִי מְצַיֶּרֶת
אֶת הַכִּסֵּא בַּמִּרְפֶּסֶת מִמּוּל.
אִישׁ לֹא יוֹשֵׁב עָלָיו עוֹד.
כִּסֵּא פָּשׁוּט, לָבָן דָּהוּי, סָדוּק מִצַּעַר הַזְּמַן,
מְסַמֵּן רְוָחִים בֵּין רַגְלֵי מַתֶּכֶת כְּפוּפוֹת
מִמַּשָּׂא גּוּף שֶׁכְּבָר נִשְׁכַּח וָזָר
לְבֵין מִסְעָד שֶׁשּׁוּם רֹאשׁ לֹא יֻנַּח עָלָיו
לְהַאֲזִין לְרוּחַ הָעֶרֶב הָעוֹלָה מִן הַיָּם,
מְטַפֶּסֶת בְּסֻלַּם גַּעֲגוּעִים.
רַק רֹאשִׁי הַנִּשְׁעָן עָלָיו מִמֶּרְחָק,
מְאַחֶה פֶּצַע מִתְהַוֶּה לְפֶצַע אַחֵר.
לוּ הָיִיתִי צַיֶּרֶת, הָיִיתִי מְקַבַּעַת אֶת הַצִּיּוּר הַזֶּה
בְּקִיר הַסָּלוֹן שֶׁלִּי
שֶׁיִּהְיֶה לִי חָבֵר.

הנסיעה האחרונה

חֶרֶף תְּרִיסֵי הַלֵּב הַמּוּגָפִים,
לְמַלֵּא אֶת בֵּית הֶחָזֶה בַּאֲוִיר
וּלְנַפֵּחַ אֶת צְמִיגֵי הַצְּחוֹק, כְּשֶׁאֶרְכַּב
עִם אוֹ בְּלִי יָדַיִם, רַגְלַיִם עַל הַכִּידוֹן
בְּלִי לַחְשׁוֹש שֶׁאֵחָבֵל.
גַּם אִם אֶפּוֹל, שֶׁלֹּא אַרְגִּישׁ דָּבָר
לְבַד מִתְּחִנַּת הָרְכִיבָה,
שֶׁדָּבָר לֹא יַעְצְרָהּ עוֹד
עַד הַנְּסִיעָה הָאַחֲרוֹנָה,
הַדְּמוּמָה, הַחוּצָה

ביתי

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֵין לִי אֶלָּא אֶת בֵּיתִי
לְהִוָּלֵד בּוֹ מֵחָדָשׁ מִתּוֹךְ עַצְמִי.
עַל כֵּן אֲנִי טוֹרַחַת עָלָיו מִדֵּי בּוֹקֶר
וּבוֹקֶר וּמִדֵּי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ,
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְמַעֲנִי וַאֲנִי –
לְמַעֲנוֹ.